ספר שורשים

סבתא טובה

נולדה בפולין ,בעיר וילנה.

סבתא היתה עקרת בית וגידלה את אבי ואחיו.

אהבה סריגה, בישול וכיתבת שירים.

 

בית ילדותה היה בית עץ קטן ובו קומת קרקע בה חיו הסוס וחיות המשק ובקומה שניה גרה המשפחה.

בבית דיברו יידיש ופולנית.

בבית שמרו על מסורת, קבלת השבת וההכנות לקראת השבת, וגם התכונה לקראת חגים.

נהגו לאכול טשולנט , גפילטא פיש ותפוחי אדמה עם דג מלוח.

סבתי הוגלתה מביתה עם המשפחה בשנת 1939,עם פלישת הנאצים לפולין. משם נסעו במשך שלושה שבועות ברכבת של פרות עד לסיביר הקפואה,שם חיו במשך שש שנים וניצלו.

סבא רבה שלי נקרא נתן , ונפטר מרעב בסביר. סבתא רבה שלי נקראה יפה, היא גידלה לבד 6 ילדים בתנאי רעב בסיביר, הצליחה לשמור עליהם, שלחה אותם לארץ בבודדים והגיעה לאחר מלחמת העולם השניה לארץ, שם פגשה את כולם וחיה בארץ עד שנת 1988 ונפטרה בשיבה טובה.

סבא רבה דאג להביא שאריות אוכל לילדים, נפטר צעיר, והסבתא דאגה לכל ששת ילדיה ונלחמה עבורם כמו לביאה.

סבתא זוכרתשהם שרו היו שירי עם ביידיש, והיא זוכרת סיפורים על תקופה טובה יותר לפני מלחמת העולם השנייה.

סבתא טובה זוכרת את הרעב העבודה הקשה בגיל צעיר, קור אימים ושאיפה להגיע לארץ ישראל.

היא כמעט ולא למדו בבית ספר יסודי בגלל המלחמה, אבל כשהגיעו ארצה, השתלבו בלימודי מקצוע.

החברים שלה היו האחים שלה, חמישה אחים ואחיות. 

סבתא היתה בתנועת הנוער של העליה לארץ ישראל.

 

סבא בנימין

נולד בפולין, בשנת 1923

הוא הוגלה עם אימו ושלושת אחיותיו לסיביר, היה בסיבי 6 שנים ועלה לארץ בשנת 1947. התגייס לפלמ"ח ולחם במלחמות ישראל. 

הוא היה פועל בנין כל חיו ונפטר בשנת 1989.

 

סבא וסבתא

נפגשו ביוזמת חברה של סבתא.

הם התחתנו בבית העם שבנס ציונה.

החתונה התקיימה בתקופת הצנע והכיבוד היה בסיסי בלבד וכלל סנדוויצים ושתיה קלה, ריקודים ושמחה.