ספר שורשים

הרקע 

משפחה פולנית שורשית ושומרת מצוות, אשר מלחמת העולם השנייה גרמה להתרסקות התא המשפחתי כמו לעוד מליוני משפחות יהודיות אחרות.אבל בתוך כל הטרגדיה הזאת, הצליחה המשפחה להשתקם ולהקים דורות חדשים מאושרים אשר שומרים על המסורת ועל אחדות המשפחה המורחבת.

עד היום סבתא נאמנה לאוכל הפולני הנקרא אוכל יהודי ומאופיין במאכלים מזרח אירופאיים טעימים בהם הגפילטא-פיש, מרק העוף ,הקרפלאך, הבשר הצלוי וכדומה.

 

סבתא טובה

משפחת סבתי היתה משפחת שטריקר המפורסמת מפולין, אשר אחד מבניה היה פעיל ציוני .

להוריה של סבתי קראו סבא רבה נתן וסבתא רבה יפה.

משפחת סבתי שמנתה את ההורים ו- שישה ילדים התגוררה בעיר וילנה שבפולין עד שפרצה מלחמת העולם השניה ואז נאלצו לברוח מהנאצים בשנת 1939 לכוון ברית המועצות.

סבתי מספרת כי בלילה מסויים התעוררה לקול צעקות "יהודים לברוח, הנאצים בעיירה".

בני המשפחה התעוררו בבהלה וברחו מהבית לכוון השדות. סבתא טובה היתה ילדה בת 7 , התחבאה מאחורי ארון.

לאחר כמה זמן נכנס חייל נאצי לבית עם לפיד בוער, הוא ראה את סבתא טובה הילדה וצעק לה לברוח. סבתא קפצה מהחלון וברחה לשדות ואז החייל הנאצי הצית את הבית. סבתא התחבאה לבדה ביער יומיים עד שפגשה יהודים שבורחים שלקחו אותה ולבסוף פגשה את משפחתה ויחד החלו את מסע הנדודים שנמשך 8 שנים. מצורפת מפת הנדודים.

משפחתה של סבתא הגיע לאחר כשנה של נדודים לסביר הקפואה ושם נשארו כ-6 שנים. תקופה זו של סבתא זכורה לה כתקופת ההתבגרות תחת רעב כבד וחיפוש מתמיד אחר מה לאכול.

סבתא החלה לעבוד אצל הגויים בשאיבת מים מהבאר ותמורת זה קיבלה קליפות של תפוחי אדמה ועצמות של דגים.

בכל אותה תקופה נשבעו בני במשפחה כי עם תום המלחמה, יעלו לארץ היהודים, ארץ ישראל.

בחורף קפוא אחד חלה אביה, סבא רבה נתן ונפטר לאחר זמן קצר, דבר אשר הקשה על חיי המשפחה.

עם סיום המלחמה, חזרה המשפחה לפולין שם מצאה את העיירה שרופה והחלה בנדודים לכוון מערב עד גרמניה, שם אספו ילדים יהודיים למחנה נוער אשר החל לשגר לאט לאט את הילדים לארץ ישראל. 

סבתא הוסעה מגרמניה לצרפת/מרסי ומשם עלתה על האוניה תאודור הרצל ועימה הפליגו לארץ ישראל.

עם הגעתם לארץ בשנת 1947, עצרו אותם הבריטים ששלטו אז בארץ והגלו אותם למחנה מעצר בקפריסין למשך כשנה. לאחר שהכריזו על הקמת המדינה, הפליגו מקפריסין לארץ ישראל ונקלטו מייד בפנימיית מקווה ישראל שבראשון לציון. 

 

סבא בנימין ז"ל

נולד וגדל עם משפחתו בעיר לבוב שבפולין. התייתם מאביו סבא רבה אריה בגיל 3 וחי עם אימו ושלושת אחיותיו .

כבר בגיל צעיר מאחר והיה "הגבר" במשפחה, נאלץ לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

כשהיה בגיל 16 פרצה המלחמה והם נאלצו לברוח לסיביר, שם נפטרה אימו ממחלה קשה והוא נאלץ לשמש עבור אחיותיו את דמות האב והאם.

עם סיום המלחמה, נסעו בדרך לא דרך לארץ ישראל. עם הגעתו לארץ, גוייס לפלמ"ח ולחם במלחמות ישראל.

סבא וסבתא הכירו בעזרת חברים בעירם נס ציונה ושם התחתנו.

סבא בנימין נפטר בשנת 1989.